הקורונה תפסה את חברי “ארקייד פייר”, כמו את כולנו, לא מוכנים. אחרי שניסיונם לקבל “הכל עכשיו” התקבל בביקורות מעורבות, הם התחילו לעבוד על חומרים חדשים עוד לפני המגפה, ואחרי הגעתה הסולן ווין באטלר כתב, לדבריו, “שניים-שלושה” אלבומים חדשים, ושאחד השירים שכתב הרגיש מתאים לעידן הסגרים. התוצאה, שיצאה ב-2022, נקראת WE.

באורך של 40 דקות ו-14 שניות, WE הוא האלבום הקצר ביותר של “ארקייד פייר” עד כה. הוא מחולק לשני חצאים: “I” ו-”WE”, ולפחות אחד מכינויי הגוף האלה מופיע בכל שיר באלבום, ושניהם מודגשים בגלויות המילים שמגיעות עם הדיסק. מלבד שיר הסיום, שנקרא, באופן לא מפתיע, WE, כל שיר - לפחות על הדיסק, בסטרימינג חלוקת הרצועות שונה - ממוספר בספרות רומיות, וכך נוצרות ארבע סאגות לאורך האלבום. למרות זאת, האלבום הזה פחות מנסה להגיד משהו גדול על העולם והחברה מקודמיו, ויותר תופס את מה שהיה אז הרגע הנוכחי, ובהצלחה מרובה.

גולת הכותרת היא ללא ספק End of the Empire, אפוס בארבעה חלקים שמזכיר בסגנונו התזמורתי את אלבום הבכורה המופתי של הלהקה, Funeral. הקורונה הרגישה כמו סופו של העולם הישן שהכרנו בשנות העשרה, והשיר הארוך הזה מתאר את התחושה הזו היטב. למרות זאת,יש לציין שהחלק האחרון Sagittarius A* חלש מבחינה מילולית, עם מילים קצת מפורשות מדי על העולם הדיגיטלי.

מלבד האפוס הזה, שיר הפתיחה בשני חלקים Age of Anxiety מצליח לתאר את החרדה שרבים מאיתנו חוו בבידוד; The Lightning I מסמפל את שיר הפתיחה של סדרת הילדים “מפרץ ההרפתקאות”, מה שלדעתי בעיקר מביך את הלהקה; Unconditional I (Lookout Kid) הוא שיר מחמם לב שמעודד את הנמען, כנראה בנם של ווין באטלר ורז’ין שסיין, להצליח בחיים ולעשות את מה שטוב לו.; וחציו השני של השיר, Race and Religion מקשר בין אהבה לגזע ודת, ואפילו כולל קולות רקע של פיטר גבריאל.

WE הוא חוויה קצרה אך מפעימה, שמייצגת את ימי הקורונה היטב. סיפורם של “ארקייד פייר” יתעכר כשלאחר צאת האלבום פורסמו האשמות נגד ווין באטלר על ניצול מיני, וקרנם ירדה אף יותר לאחר שאלבומם הבא נכשל מסחרית וקיבל ביקורות שליליות. אבל ב-2022, “ארקייד פייר” הוכיחו שעדיין יש להם את זה.