“קאר סיט הדרסט” (לא “הדסט”, אל תחזרו על הטעות שלי) נולדה כפרויקט יחיד של וויל טולדו, שישב ברכב המשפחתי והקליט את עצמו שר שירים שכתב עם המיקרופון של הלפטופ שלו. את השירים הוא הפיק בתוכנות החינמיות Audacity ו-GarageBand. האלבום הכי בולט שהפיק לבדו הוא Twin Fantasy, שיצא ב-2011 וזכה למעמד קאלט בזכות 4chan ורדיט. עברו השנים, הפרויקט הפך ללהקה, וב-2018 “קאר סיט הדרסט” הקליטו מחדש את האלבום, עם שינויים מוזיקליים ומילוליים, וזו הגרסה שנדבר עליה היום.

טולדו הוא הומו, והאלבום עוסק במערכת יחסים שהיה בה בזמנו, מתחילתה ועד סופה. מדובר בקשר רומנטי, אבל עם מרחק פיזי בין שני הצדדים. טולדו גם חבר בפאנדום הפרוותי (furry fandom), וניתן לראות את זה כשהוא קורא לאהובו “כלב” ומתייחס לחוסר אנושיות מספר פעמים. מבחינה מוזיקלית, האלבום המקורי השתייך לתנועת ה-lo-fi שמתגאה בטכניקות הקלטה פרימיטיביות ובאימוץ פגמים כהצהרה אמנותית. הגרסה החדשה מוקלטת באיכות גבוהה הרבה יותר, והפוליש של האולפן מאפשר למוזיקה להתגלות במלוא עוצמתה, למרות שהקול של טולדו נוטה להיבלע בתוך הגיטרות ולעתים אף קולות הרקע ברורים יותר מהמילים שהוא שר.

התרבות הלהט”בית מזוהה עם רעש ומוחצנות. המוזיקה ברובה משתייכת לסוגת ה-EDM וצועקת בפרצוף ש”אנחנו כאן וגאים”. כמה טוב, אם כך, ש”קאר סיט הדרסט” מספקים אלטרנטיבה להומואים מופנמים, שמעדיפים לשבת עם הרגשות שלהם ולייחל למישהו לחלוק אותם איתו.